%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95_edited.jpg
  • Nicole Kuznetsov

20 ל- 20 | שבוע שמונה עשרה: "שאיפות".

האור כבוי. מהמטבח אני שומעת רעשים ולחשושים של אריזות שנפתחות וגפרורים שנדלקים.

לאט לאט החדר מתמלא התרגשות,

ומתוך החשכה יוצאת לה העוגה, "היום יום הולדת" בגרסה הרוסית-ישראלית של משפחתי מתנגן לו אל תוך אוזניי בזמן שאני רק מחכה לחום הזה של הנר, לאור הקטן שמבצבץ מבעד לחושך.

כל כך חיכיתי למשאלה הזו, לרגע הטהור הזה של אמונה שברגע שאני אכבה את הנר מישהו שם יתחיל לעבוד בקצב על הגשמת החלום שלי.

זה מצחיק איך דרך עוגות יום הולדת למדתי לחלום ולהביע משאלות והכי חשוב, למדתי להאמין שהם יתגשמו בעזרת נשיפה אחת קטנה ורגע טהור של ידיעה.

ידיעה שהינה, זה קורה, מה שביקשתי מתגשם.

מה שעוד יותר מצחיק הוא איך השלווה הפנימית והבטחון באמונה מתערערים במירוץ החיים תוך כדי שהפכנו לגדולים.

שנים על גבי שנים אנשים מחפשים לחזור ל"מקור", למקום הטהור הזה נטול הפחד ומלא הידיעה שמה שנרצה יתגשם.

שנים על גבי שנים אנחנו מתמלאים בשאיפות, חלומות ויעדים ובאותו הזמן גם בפחדים, ערעור וספק.

לא יכולתי שלא לקחת את הזמן אחורה ולחזור לכמה שניות לאותה ההתרגשות מהאור הקטן,

מהאמונה שכל מה שארצה יתגשם ולקוות שהתחושה הזו תעטוף אותי בכל פעם שארגיש קצת ספק במה שאני עושה ובדרך בה אני צועדת.






14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול