%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95_edited.jpg
  • Nicole Kuznetsov

20 ל- 20 | שבוע חמש עשרה: "שברון".


" דרך האהבה - איננה טיעון עדין.

הדלת לשם הנה הרס וחורבן.

ציפורים חגות במעגלים עצומים של חירותן.

איך הן לומדות זאת?

הן נופלות, ובנופלן,

הן זוכות בכנפיים."

קאביר



פה, בין ארבעת כותלי חדרי, נשברתי. אז, אחרי מסע שנראה לי היום פתטי וסתמי - חוויתי בפעם הראשונה בחיי שברון.

ולא שברון לב, אלא שברון אמיתי, של הכל.

לרגע כל מה שחשבתי שידעתי התערער,

כל מה שחשבתי שאני אמורה להרגיש - פשוט נעלם. לרגע היה ריק. באותו השברון למדתי לסלוח, לימדתי את עצמי להגיד תודה לאנשים הזמניים שבחיי. באותו השברון,

בבוקר אחד של גיל 15 - קמתי ניקול אחרת. עד היום אין לי איך להסביר את ההרגשה, פשוט אחרת. הרגשתי שחלק עצום וכבד מעצמי - נפרד ממני והתחיל להבנות חלק חדש.


השבוע מצאתי את עצמי חושבת על מהו תהליך התבגרות,

ורק הגדרה אחת באה אל ראשי: "ללכת לאיבוד ולמצוא את עצמך מחדש."

חלק מהללכת לאיבוד הזה הוא להישבר, לחוות הרגשה שכל רסיסי הגוף, הראש והנפש - פשוט מתמוססים לתוך האינסוף.

ולמצוא את עצמך מחדש זה כבר למצוא חלקים חדשים ולבנות מהם משהו חדש.


אסיים בציטוט של ברנדון בייס המדהימה, השבוע "במקרה" (לא מאמינה בצירופי מקרים כלל) - הכרתי את ספרה "המסע". ככל הנראה אחד הספרים המשפיעים ביותר על חיי עד היום.



" כאשר כבלי ההיאחזות מתרופפים,

מתמוססים ונעלמים,

לא נותר אלא לנסוק על כנפי החסד

אל החופש. "


15 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול