%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%95_edited.jpg
  • Nicole Kuznetsov

יולי 18 - מקבץ מס' 4 - אמילי

הייתי באוטובוס, בדרך לאנשהו מאיפשהו, שקלטתי שנשאר לי שבוע אחרון לחוות את צה"ל עם אמילי.

את אמילי אי אפשר להגדיר רק כחברה, היא נכנסה למקום שהוא הרבה מעבר.

בגלל שהיא כל כך הפכה לחלק משמעותי מהשירות שלי ומהחיים שלי בכלל, הבנתי שזהו, התקופה הספצפית הזו בחייה הסתיימה והיא יוצאת לתקופה חדשה לגמרי.

התרגשתי והתבאסתי ובעיקר חשבתי הרבה, תוך כדי שאני בוהה בחלון האוטובוס ובראש שלי רץ סרט תמונות.

לרגע נזכרתי בכל המקומות, הסיטואציות, הבגדים, הזמנים והשבילים שלוקחים חלק בנוף היומיומי שלנו בבסיס. בכל אותם רגעים ראיתי את אמילי.


יום למחרת הגעתי לבסיס וכבר ידעתי איך הפריימים הולכים להראות.

הכל היה ברור ואני בעיקר הייתי באקסטזה מההשראה שקפצה לי לראש. נקפיא סיטואציות לנצח ואמילי תוכל להראות לנכדים שלה איך סבתא שטפה את החדר או חיכתה להכנס למקלחת.

אז עצרנו. פשוט עצרנו לרגע את היומיום.

עצרנו שניה לפני שמסדר המגורים החל וכל החדרים באטרף של נקיונות.

עצרנו באמצע יום עבודה במשרד.

עצרנו בדרך על הכביש הקבוע לחדר האוכל.

עצרנו ליד השקיעה וגם שנייה לפני המקלחת.

פשוט עצרנו, ובכל פריים שכזה הרגשתי שאני עוצרת את הזמן.


כנראה הייתי צריכה לעצור קצת בשביל לחוות כמה רגעים אחרונים ולעכל שאמילי יוצאת לחיים האמיתיים.


אמילי


25 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול